אם נלך אחורה כ-90 שנה נמצא שכל בתי התפילין היו מיוצרים מעורות של בהמה דקה, קרי עיזים וכבשים.
למרות שכל הבתים היו מיוצרים מעורות של בהמה דקה, לא כולם היו מיוצרים באותו רמה הלכתית. ניתן לומר שבתחילה היו שתי סוגים עיקריים של תפילין: "עור אחד" ו"פשוטים".
בתים בהמה דקה עור אחד היו הבתים הכי מהודרים בתקופתם(לפני כ-90 שנה). מי שהיה לו בתים כאלו זכה לקיים את המצוה בהידור. לא רק שבתים אלו היו מהודרים, הם היו גם בעלי איכות גבוהה יותר בדרך כלל, ולו רק מפאת דרכם של יצרנים שמייצרים משהו מהודר הלכתית משקיעים גם באיכות החומרים יותר. סדר בנייתם הוא כך: תחילה היו מייצרים מעין שלד של בית תפילין, הכל מחתיכות עור וקלף שעובד לשם קדושת תפילין. לאחר שהשלד מוכן, היו "מלבישים" עליו את העור של הבהמה הדקה, הכל בחתיכה אחת. לכן בתים אלו נקראים "עור אחד".
בתי התפילין הפחות טובים היו "פשוטים". בתים פשוטים אלו יוצרו מהרבה חתיכות של עור וקלף הדבוקים יחד ללא שום מעטפת חיצונית אחידה. העובדה שבתים אלו לא יוצרו מחתיכת עור אחד אחידה מהווה חסרון הלכתי משמעותי. בדרך כלל היו מייצרים אותם ברמת גמור נמוכה יחסית.
רבים מאבותינו מכל התפוצות השתמשו בבתים "פשוטים". לא אכנס כרגע לצורת הייצור כיום ואלו בעיות קיימות, ברצוני להתיחס לסוגיה ההלכתית שלהם בלבד. השאלה ההלכתי שכשרותם נסובה סביבו הוא האם דבק מהווה חיבור המספק מבחינה הלכתית. הרי בתים פשוטים בנויים מחתיכות רבות של קלף ועור המודבקים יחד, ולכתחילה בתי תפילין חייבים להיות מחתיכת עור אחת. נחלקו הפוסקים בסוגיה. עם כל המחלוקות ידועים גם דברי הביאור הלכה(חפץ חיים) בסוגיה, אשר הכשיר אותם בדיעבד.
כבכול סוגיה הלכתית, יש לה השלכות מעשיות. ברור שיש מקום להמליץ שכל מי שיכול בוודאי שניח תפילין של בהמה גסה מהודרים מעור אחד, אבל מי שאין ביכולתו לרכוש כאלו תפילין בוודאי מקיים מצוות תפילין בהנחת תפילין פשוטים.
לצערי ישנם העוסקים בתחום הסת"ם אשר נוהגים לומר ללקוחותיהם באופן גורף שבתים פשוטים פסולים וחייבים להחליף אותם. אני חולק על קביעה זו, ולו מהסיבה הפשוטה שאבותינו בכל התפוצות היו מניחים תפילין כאלו, וחלילה לנו מלומר שכל התפילין שלהם היו פסולים!
